שבאט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשת התובעת למינוי מומחים רפואיים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) והתקנות שהוצאו מכוחו.

התובעת, ילידת 1.1.1944, נפצעה ביום 10.9.11 בתאונת דרכים עת ישבה ליד הנהג ונפגעה בפניה מפתיחת כרית האוויר.

התובעת עתרה תחילה למינוי מומחים בתחום האורתופדי, הפלסטיקה וא.א.ג אך במעמד הדיון צומצמה עתירתה למינוי בתחומים האורתופדי ותחום א.א.ג בלבד.

במעמד הדיון ניתנה לתובעת שהות נוספת על מנת לשקול עמדתה לעניין הבקשה ואולם משלא התקבלה הודעה כאמור עד היום אין מנוס ממתן החלטה.

לעניין התחום האורתופדי - התובעת מציינת כי בעת התאונה נפגעה בברך שמאל וכי מהמסכמים הרפואיים עולים קיומם של נפיחות וכאבים באזור שנפגע. עוד מפנה התובעת לבדיקות שביצעה לרבות מיפוי עצמות מהן עולים ממצאים בשתי הברכיים שאפשר ומקורם ניווני ואפשר חבלתי. התובעת טוענת כי פגימות אלה קשורות סיבתית לתאונה וכי יש במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידה כדי לבסס ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום האורתופדי.

לעניין מומחה א.א.ג - מפנה התובעת לחבלות שנגרמו לה בפנים לרבות באף במעמד התאונה ולבדיקת שמיעה שבוצעה לה בינואר 2012.

המשיבה, בתגובתה לבקשה ובטיעון המשלים בעל פה, התנגדה למינוי כל המומחים שהתבקשו אם בשל היעדרה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות ורצף טיפולי בתחומים אלה במסמכים הרפואיים שצורפו ואם בשל היעדר קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות הנטענת. עוד נטען כי התלונות המשויכות לתאונה מקורן במצבה הבריאותי של התובעת עובר לתאונה בין היתר בשים לב לגילה, למחלות ניווניות ולמגבלות קודמות מהן סבלה.

מינוי מומחים רפואיים בתביעות על פי חוק הפלת"ד - כללי

בתביעות המתבררות על פי חוק הפלת"ד הדרך היחידה העומדת בפני התובע להוכיח קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים או כל צורך רפואי ושיקומי אחר הינה באמצעות חוות דעת של מומחה/ים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט.

ההסדר החקיקתי הקיים בתחום זה מחייב את בית המשפט לנקוט באמת מידה מקלה ומרחיבה בבואו לדון בבקשה למינוי מומחים רפואיים מאחר ודחיית בקשה למינוי מומחה בתחום מסוים כמוה כדחיית התביעה או חלקה ביחס לנכות הנטענת בתחום זה. עוד נקבע כי יש לנקוט משנה זהירות ובמקרים בהם מתעורר ספק מוטב למנות מומחה רפואי, וככל שיסתבר כי המינוי אכן היה מיותר אזי ניתן יהיה לחייב את התובע לשאת בעלות שכר טרחתו.

(ר' לעניין זה רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 136 (1998); רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216; רע"א 3007/12 פלונית ב' הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו, פסק דין מיום 30.5.12).

בבקשה למינוי מומחה רפואי נדרש התובע להראות, על בסיס תיעוד רפואי, ראשית ראיה לקיומה של הנכות הנטענת בתחום הרפואי הרלבנטי עקב התאונה. אותם מסמכים רפואיים אמורים לבסס גם את הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לבין הנכות הנטענת. בעניין זה עשוי בית המשפט להסתפק גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי, ובכל מקרה די בראשית ראיה, בדומה לזו הנדרשת לעצם קיום הנכות (ר' לעניין זה רע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' כשרי ([פורסם בנבו], 29.7.2009).

הערה לעניין מימון הביניים של שכר טרחת המומחה

ככלל, על פי הפרקטיקה הנוהגת נהוג להטיל את מימון הביניים של שכר טרחת המומחה על המבטחת - הנתבעת. זאת נוכח האפשרות לקזז את עלות שכר טרחת המומחה מהפיצוי שייפסק לתובע במקרה ובסופו של יום יחויב לשאת בעלות האמורה.

ואולם, ישנם מספר מצבים בהם יש מקום לשקול הטלת מימון הביניים של שכר טרחת המומחה , כולו או חלקו, על התובע.

כך לדוגמא כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק ממשי כי לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום הרפואי המבוקש; כאשר מדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב; כאשר נראה שאין קשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה; כאשר לא מדובר בתאונת דרכים. כך גם ראוי לנהוג כאשר נראה שהצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד-משמעי ומדובר במקרה גבולי.

יחד עם זאת, חיוב התובע במימון הביניים כולו או חלקו צריך להיעשות במשורה ובזהירות בשים לב להסדר החקיקתי שתואר ועל מנת שלא לחסום אפשרות הוכחתה של נכות על רקע היעדר יכולת כלכלית (ר' לעניין זה: א. ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2011).

מן הכלל אל הפרט

מהמסמכים הרפואיים שצירפה התובעת לבקשתה עולה כי פגיעתה בתאונה הייתה קלה והתרכזה בעיקר בפגיעה מכרית האוויר בפניה. ממצאי חדר המיון מיד לאחר התאונה התייחסו לשפשופים בפנים ולכאב בברך שמאל. בשלבים מאוחרים יותר הועלו תלונות לעניין שורש כף היד ותלונות נוספות לעניין ברך שמאל. מיפוי עצמות שבוצע הצביע על ממצאים שיכולים להתפרש בשני אופנים וזאת ביחס בשתי הברכיים ולאיברים נוספים שאין כל טענה כי נפגעו בתאונה. גם הרצף הטיפולי הנטען הסתיים בטיפולי פיזיותרפיה בדצמבר 2011.